פעם אחת ולתמיד הגיע הזמן לפתור את התעלומה. מה התרגום העברי הנכון למילה Usability? שמישות? שימושיות? אולי בכלל הגיע הזמן להתפשר על שמישושיות?

אחד הנושאים הלא פתורים בקרב אלה העוסקים ב-Usability בישראל הוא כיצד למען השם מתרגמים את המילה הזאת לעברית. הדיעה המקובלת (והלא נכונה לדעתי) היא שימושיות בעוד התרגום המתבקש מכל הבחינות הוא שמישות. אני אציג טיעונים תומכים מהיבטים שונים לחיזוק הטענה שלי ואראה שלשימושיות יש חשיבות קריטית בתחום העיסוק המדובר אך היא לא המגדירה אותו. בועז חן, מנכ”ל חברת Addwise פרסם מאמר מעניין בו הוא מתייחס בדיוק לדילמה שאתאר בפסקאות הבאות. מאמר זה מוכיח שמעבר לטיעונים סמנטים אלה או אחרים, מעורבת בסיפור לא מעט פילוסופיה מקצועית שבהחלט יש לה מקום בכל דיון מהסוג הזה. אני מכבד בהחלט את מה שנכתב אך גורס אחרת מכמה סיבות.
 

הטיעון הסמנטי-לוגי

השאלה הראשונה המתבקשת היא “מה בכלל ההבדל בין שמישות ושימושיות?”. אכן, שתי המילים דומות וקל מאוד להתבלבל בינהן. גם אני תוקנתי לפני מספר שנים על ידי שוש פורבס בתגובה למאמר שפרסמתי. אם בוחנים את המילים המקבילות באנגלית אז שמישות שווה Usable בעוד שימושיות שווה Useful. בעוד הראשון מתייחס למידה בה מוצר הוא בר-שימוש (באיזו מידה ניתן להשתמש בו בנוחות, פשטות ויעילות), השני מתייחס לתועלת שניתן להפיק מאותו מוצר. ממשק יכול להיות מאוד נח ופשוט לתפעול אבל לאף אחד אין סיבה להשתמש בו מפני שהוא חסר תועלת (מספק מידע ישן ולא רלוונטי למשל). באותה מידה ממשק יכול להיות מאוד שימושי (מספק מידע עדכני וחשוב) אך הוא לא שמיש מספיק מפני שבשביל להשתמש בו צריך לעבור שבעה מדורי גיהנום.

אם בוחנים מילים בעלות מבנה דומה לשמיש בעברית כמו נגיש, לחיש, גמיש ולביש לדוגמא, אנו רואים שהן מתייחסות למידת הקלות בהן ניתן לבצע את הפועל. בגד לביש הוא כזה שקל ללבוש כמו שיעד נגיש הוא יעד שקל לגשת אליו. Usability הוא תחום רחב ומגוון שעיקר ההתעסקות בו נסובה סביב הבטחת הנוחות, הקלות והפשטות בהן ניתן לתפעל ולעשות שימוש במוצר מסויים. באותה מידה שמישהו תופר בגד בצורה מסויימת לפי כללים ידועים בשביל להבטיח שהוא יהיה לביש, כך אנו מתכננים ומעצבים מערכות כך שיהיו שמישות (שאנשים יעשו בהן שימוש מהיר, פשוט וקל). כשם שניתן להגיד על יעד שהוא מאוד לא נגיש כי הוא ממוקם על הר ללא דרך סלולה, אפשר לבחון ממשק ולהגיד שהוא לא שמיש מפני שהטקסט בלתי נראה וכל הכפתורים מוסתרים. המטרה שלנו היא להבטיח שמישות מירבית, קרי כמה שפחות מכשולים בדרך.

כמובן שאפשרויות לא שימושיות במערכת יהוו מכשול מפני שהן לבטח יבלבלו או יכבידו על הממשק. בזה אין ספק. מערכת שמישה חייבת להיות שימושית בדיוק מפני שאלמנטים לא שימושיים יסיחו את הדעת ויבלבלו. לפי הטיעונים של בועז חן, ההפך הוא הנכון ומערכת היא קודם כל שימושית ואחרי זה שמישה. אפשר בהחלט להבין את הטיעון הזה ולהסכים איתו, מה שמביא אותי לנקודה השנייה.
 

אור מהגויים

אפשר להתכתש עם האקדמיה לעברית ועם פילוסופיות מקצועיות עד מחר אך לדעתי הכי פשוט להסתכל על כל השאר. כפי שתואר, באנגלית קיימות המילים Usability ו-Usefulness. מן הסתם גם לעוסקים בתחום מזה שנים בעולם יש פילוסופיות מקצועיות וראיית עולם לגבי יחסי הגומלין בין שני המונחים אך אם תנסו לחפש בגוגל מסלול לימודים בשם Usefulness studies תקבלו לרגע כתיבת מאמר זה 139 תוצאות. לעומת זאת, אם תחפשו Usability studies תזכו ל-291,000. הבדל לא קטן בכלל. ישנן 21,000 תוצאות חיפוש עבור Usability consultancy ורק תוצאה אחת(!) עבור Usefulness consultancy. מה אנחנו לומדים מכל זה? פשוט מאוד. שחרף החשיבות המכרעת של המרכיב התועלתי בתיכנון וניתוח מערכת, בכל העולם הסכימו שמונח הגג לתחום מתייחס דווקא למידת השמישות ולא למידת התועלת. התועלת מובנת בתחום אך היא לא התחום עצמו.
 

תפיסה כוללת

אני לחלוטין מסכים עם בועז חן שמדובר בראייה כוללת ואסטרטגיה שלוקחת בחשבון את כל המרכיבים בשביל להבטיח מוצר מוצלח. דוגמא נוספת היא חברת ייעוץ לונדונית בשם Amber Light שפועלת על פי פילוסופיה פנימית בשם “גישת הפרמידה” המפרקת את תהליך העבודה לארבעה שלבים: שימושיות, נגישות, שמישות ויכולת שיכנוע כאשר שימושיות נמצאת בבסיס הפרמידה. הפרמידה מגדירה את השלבים לפי רמת קושי ומורכבות. יותר קל להבטיח שמערכת מביאה תועלת למישהו מאשר להבטיח שהמערכת יכולה לשכנע ולהשפיע במישורים פסיכולוגים. Amber Light לא ממעיטים בחשיבות של שמישות או שימושיות ולשתיהן יש מקום קריטי בתיכנון מערכת.
 

בשורה התחתונה

הדיון כאמור הוא לא האם מדובר בשמישות או בשימושיות כאשר באים לבחון את תהליכי העבודה. גם זה וגם זה נופלים תחת הכותרת הגדולה יותר של עיצוב ממוקד משתמש והפרמידה של Amber Light היא דוגמא טובה לכך. הדיון הוא האם התעשייה בישראל צריכה לאמץ את המונח שמישות או שימושיות. מבחינתי המבחן הכי פשוט הוא זה שהצגתי בפסקה השנייה. כולם בעולם מודעים לחשיבות של שמישות ושימושיות אך עובדה שלתחום הרחב בחרו דווקא לקרוא שמישות (הגיון סמנטי פשוט אם חוזרים לפסקה הראשונה). תחום ההתעסקות על פי כל הגדרה נועד להבטיח איכות שימוש מבחינת קלות, מהירות ונוחות תוך מתן סיפוק והגשמת יעדים. התועלת שניתן להפיק מהמערכת מתייחסת לסיפוק והגשת יעדים האחרונות אך הגישה הכוללת היא שמישות, לא שימושיות. הגיע הזמן לעשות את הסוויטש.
הגב לפוסט