בארי שוורץ הוא סוציולוג שכתב ספר בשם The Paradox of Choice: Why More Is Less בו הוא מתאר את הבעייתיות וחוסר הנחת הנובעים ממתן יותר מידי אפשרויות לאנשים בהיבטים שונים של החיים. אחרי פחות מדקה של צפייה בהרצאה שלו התחלתי לחשוב על עיקרון השמישות הידוע של ג’ייקוב נילסן: User control and freedom וכיצד הוא מתקשר להרצאה בה מדברים על מבחר ירקות במכולת, ספיד דייטינג והתייעצות עם רופא לפני ניתוח.

שוורץ מתאר דרך שלל דוגמאות כיצד מתן מגוון אפשרויות גורם בסופו של דבר למצב בו אנשים מתקשים לבחור או לא בוחרים משהו בכלל. הוא מתייחס לתפיסה הרווחת בימינו שחשיפת אנשים לים של אפשרויות משחררת אותם וגורמת להם להרגיש יותר חופשייים ויותר בשליטה כי יש להם מבחר. הבעיה נוצרת כאשר המבחר נהיה גדול מידי עד שהוא משתק אותנו וגורם לתחושת בלבול ואי נחת.

הדוגמא הקלאסית שאפשר לחשוב עליה ומוזכרת בהרצאה הם טלפונים סלולארים המגיעים באין ספור גדלים, צבעים ודגמים וטומנים בחובם שכבות של אפשרויות.

לבחור אחד כיום הרבה יותר קשה ומתסכל ממה שזה היה לפני חמש שנים. זה תקף לגבי המון דברים אחרים בחיים וחופש הבחירה ותרבות השדרוג נראית בכל חור ופינה כיום. יותר מידי אפשרויות לא עושות אותנו יותר שמחים ומרוצים (מסתבר). ניסוי שנערך בהקשר של ספיד דייטינג גילה שיותר אנשים מצאו מישהו או מישהי איתם הם רצו לשמור על קשר כאשר היו להם פחות אפשרויות (6 במקום 12).

פחות עובדים בחרו תוכנית פנסיה כאשר הוצעו להם יותר מידי. במקום לבחור אחת הם פשוט העדיפו לדחות את המאמץ החשיבתי למועד בלתי ידוע. אלה רק חלק מהדוגמאות ששוורץ מתאר. מצד אחד אפשר להרים גבה ולהגיד: “נו, ברור. זה הגיון פשוט. זה מבלבל לבחור בין יותר מידי דברים” אך מצד שני אפשר להרים את אותה גבה ולהגיד: “מה הסיפור? אם נותנים לך מגוון אפשרויות יותר קל לך למצוא משהו שמתאים לצרכים שלך במקום להתפשר על משהו”. שתי האמיתות נכונות.
על פי שוורץ הנקודה היא שצריך להפנים שמגוון אפשרויות זה לא תמיד משהו שגורם נחת, תחושת שליטה וסיפוק.
 

The-Paradox

ומפרופסור שוורץ אנו עוברים אל גורו השמישות לעת מצוא וחביב המערכת - ג’ייקוב נילסן. אי שם בשנות התשעים הוא חקק בסלע עשרה עקרונות שמישות שמאז עברו כמה תהפוכות (בעיקר לנוכח המציאות האינטרנטית) אך עדיין רלוונטים ומצוטטים לעיתים קרובות. העיקרון השלישי נקרא User control and freedom והוא מתייחס בעיקר לצורך לבטל פעולות לא רצויות או כאלה שנעשו בטעות על ידי המשתמש.

הוא אינו מתייחס לכך שכל אופציה צריכה לבוא בשלושה טעמים אך עדיין, לא פעם ולא פעמיים שמעתי אנשים שעובדים על ממשק אומרים: “בוא ניתן להם גם לבחור מוצר ככה” או: “ניצור חמש אפשרויות שונות לצפות ברשימה”. החשיבה היא כמובן לבוא לקראת המשתמש ולפרוס בפניו אפשרויות שונות כך שירגיש בשליטה. אין בזה פסול אך צריך לזכור שלא תמיד צריך להציג אפשרויות ולעמת את המשתמש עם בחירה.

קבלת החלטה היא פעילות קוגנטיבית שדורשת מאמץ חשיבתי. חוויית שימוש חיובית היא דווקא כזאת שחוסכת את זה מאיתנו. לעיתים, דווקא צמצום אפשרויות יוצר מיקוד, תחושת שליטה והבנה. אין פה עניין של נכון או לא נכון וכמו שכותרת המאמר הזה מרמזת מדובר בפראדוקס. אפשרויות יכולות להביא נחת או לאמלל. “במה אני אבחר? מה עדיף? מה יותר משתלם?” כל אלה הן שאלות שלפעמים כדאי לחסוך מאנשים. לא מזמן ניסיתי להזמין כרטיס טיסה ונתקלתי באתר שהתיימר להיות הכי טוב מפני שהוא לא חוסך אף אפשרות ומציג את התמונה הכוללת והאמיתית.

התוצאה היתה אסון עד שבשלב מסויים היה נדמה לי שיבקשו ממני לבחור את צבע התחתונים של טייס המשנה ואת הסדר בו יסדרו את המשקאות בעגלת הדיוטי-פרי. תפיסת ה-”אנחנו מציעים לך את המבחר הגדול ביותר” הפכה ל-”אנחנו מציעים לך את הכאב ראש הגדול ביותר”. מה הפתרון? בהקשר של תכנון ממשקים הוא לאו דווקא פחות אפשרויות כעיקרון. צריך להיות יותר חכמים ויצירתיים מזה. האתגר והקסם הוא לעיתים להציע הרבה אפשרויות בלי שהמשתמש ירגיש את זה ויסבול.

הדוגמא הקלאסית כיום היא גוגל ותפיסת “האולר השוויצרי” של החברה. דף הבית המיתולוגי, מציע לך רק אפשרות אחת - חיפוש. זה הכל. ישנם עוד הרבה דברים שגוגל מציעה ושלל מוצרים ושירותים אך הם מוצעים בצורה חכמה שלא מאיימת ויוצרת עומס חשיבתי. זאת כמובן אחת הסיבות מדוע היתה בריחה המונית מפורטלי החיפוש של שנות התשעים שהתגאו בכך שהם הצליחו לדחוס את כל האינטרנט לדף בית אחד. שלילה או צמצום של חופש בחירה הם לא תמיד דברים שליליים. להפך, מדובר בגישה מתחשבת שלוקחת בחשבון את העובדה שקבלת החלטות היא תהליך שלעיתים מייגע ומייאש.
הגב לפוסט